(א) וה״ר ברוך נסתפק כולי משום דבפיגול כתיב לא יחשב ובעי דיבור ותרומה ניטלת בלא דיבור ובשליחות יד כתיב על כל דבר פשע והחושב לשלוח יד בפקדון חייב כל׳ הזה כתמונתו וצלמו כתב הרא״ש בשם רבינו ברוך בהלכות קטנות ע״ש דף ע״ג ע״ב והביאו ג״כ ב״י כאן ע״ש והוא תמוה וצריך ביאור להולמו מ״ש והחושב לשלוח יד בפקדון הוא חייב דז״א ודלא כמאן כי פלוגתת ב״ש וב״ה בס״פ המפקיד סוף דף מ״ג ז״ל החושב לשלוח יד בפקדון ב״ש אומרים חייב וב״ה אומרים פטור עד שישלח בו יד שנאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו עכ״ל המשנה ושם בגמרא מפרש טעמא דב״ש משום דכתיב על כל דבר פשע מלמד שחייב על המחשבה כמעשה כו״ וכתבו התוס׳ שם ז״ל החושב לשלוח יד הך מחשבה הוי דיבור כדיליף מעל כל דבר פשע וכן מחשבת פיגול נמי הוי בדיבור ולא בלב כו׳ וכפירש״י שם שכתב ז״ל החושב לשלוח יד אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי עכ״ל הרי לפנינו דאפי׳ לב״ש אינו חייב במחשבה גרידא כ״א בדיבורו וכ״ש לב״ה דאינו חייב אפי׳ בדיבור עד שיעשה המעשה דשליחות יד ואיך סתם הרא״ש וכתב דהחושב לשלוח יד בפקדון הוא חייב שוב עיינתי בספר התרומה שחיבר רבינו ברוך בהלכות ס״ת שלו בסימן קצ״ב ולא כתב האי בבא דשליחות יד אלא נסתפק אי יש לדמותו לפיגול דבעי דוקא דיבור או לתרומה דסגי במחשבה ונראה לע״ד דה״פ דמייתי משליחות יד דג״כ מוככו משם דלא סגי במחשבה גרידא שהרי שם במשנה כתבו אליבא דב״ש דהחושב בשליחות יד חייב וע״כ לא איירי במחשבה גרידא דהא ילפותיה הוא מדכתיב גביה על כל דבר פשע ש״מ דבעי דיבור ולמה נקט המשנה בלשונו ל׳ החושב וצ״ל ע״כ משום דא״א לטעות ולמימר דבמחשבה סגי דס״ל דבמחשבה לאו מילתא הוא בשום מקום וא״כ ה״ה בעיבוד עורות דכוותיה אלא לפ״ז הו״ל למכתב זה אצל הוכחה דפיגול דהוא ג״כ מעין זה ולאו קושיא הוא משום דבעי לחלק ביה ולמכתב תליה ע״כ טוב לדבר כו׳. והיותר נראה לפרש איפכא ולומר דאפשר דמי שנסתפק מכח שליחות יד לא ס״ל כהתוס׳ אלא ס״ל דב״ש מחייב אמחשבה לחוד וא״כ שפיר מביא ראיה דאף דב״ה פליגי היינו משום דכתיב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו אבל אי לא״ה היה מודה לב״ש דבמחשבה מחייב אע״ג דכתיב על כל דבר פשע ש״מ דמחשבה הוי כדיבור. והיותר נראה דאינו מדברי ה״ר ברוך ולא מדברי הרא״ש אלא הגה״ה היתה כתובה בחוץ בגליון שכתב א׳ מהלומדים שהביא ראיה משליחות יד דומה למ״ש בפנים בפיגול והמדפיס סידר בפנים והא ראיה שבספר התרומה ליתא וכמ״ש לעיל. ועיין בפרק תמיד נשחט דף ס״ג ע״א בתוס׳ בד״ה ר״מ סבר לא בעינן פיו ולבו שוין מכאן מדקדק ר״י הא דקרי בכל דוכתא פיגול פסול מחשבה לאו דוקא דאינו פיגול עד שיוציא בשפתותיו כו׳ ע״ש שדייק ע״ד שכתבתי בשליחות יד וכמ״ש התוס׳ הנ״ל דפ׳ המפקיד ודו״ק:

(ב) מי שעושה גוילים ולא דק פירוש קלף. עיין ברא״ש דה״ק בסופו דכתב שם ג״כ תשובה זו ושרב משה גאון היה קורא לדק קלף ושכתבו עליו ז״ל ולא קלף ניהו אלא חיפא שמיה דמליח ולא קמיח ולא עפיץ ולענין מגילה תנן כתבה על הדיפתרא לא יצא ודיפתרא מליח וקמיח ולא מפיץ וכ״ש דק דלא קמיח עכ״ל ע״ש נמצא מ״ש רבינו כאן דק פי׳ קלף ר״ל שר״מ גאון פירשו כן ולא שהוא ג״כ ס״ל הכי: (כתב בא״ו דאם שינה בקלפים שלנו וכתב במקום שיער פסול וכן עשה ר״ת מעשה עכ״ל בהלכות תפילין. ובתשובת ר״י מינץ דאנו כותבין על קלף ולא על גויל משום זה אלי ואנוהו כי על קלף יותר נאה כי הגויל לא הוסר ממנו כ״א השער גם היתה כבדה יותר מדאי {עד כאן המגיה}):